יבש וכמוש או מלא אור וחיים

בפסקאות אחדות לימד הראי"ה כי עולמנו 'הוא רק כעין צל קלוש' לעומת 'הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי', וכי 'יבש וכמוש נראה העולם המוגבל והמצומצם שלנו כל זמן שלא יפתחו לו השערים העליונים'. עוד כתב הראי"ה כי החול הוא 'חורבן ואפסיות' לעומת הקודש שהוא 'הישוב, המילוי, והישות הכבירה והאיתנה', ו'חיי החיים בעוצם מקוריותם'.
לעומת זאת, בפסקאות אחרות לימד הראי"ה כי עשיר הוא עולמנו ומלא אור וחיים, 'אומרת לנו הרזיות, בעולם מלא של אור ושל חיים אתם שרויים. דעו את הישות הגדולה, את עשירות המציאות, שאתם תמיד נפגשים בה... בכל פעולותיכם אתם נפגשים בניצוצות מלאים חיים ואור'. עוד התבונן הראי"ה בעולמנו וראה כי 'הכל מלא עושר וגודל', כי 'הכל שואף להתעלות, להזדכך ולהתרומם', וכי חיים 'כלילי יופי וחכמה, אדירי גבורה והופעה' נמצאים גם 'במחשכים' ו'בתחתיות ארץ'.

מהו אפוא עולמנו עולם יבש וכמוש או עולם מלא אור וחיים?
כיצד מתיישבות פסקאות אלו זו עם זו?

המאמר כולו התפרסם בכתב העת אסיף, כרך ג, ירושלים תשע"ו, עמ' 683-650.

לקריאת המאמר