קבלת רמח"ל

פרק מתוך הספר 'זוהר רמח"ל', ירושלים תשס"ט.


רמח"ל כתב חיבורים רבים לבאר את חכמת הקבלה בפנימיותה. הוא הבחין בין ידיעות שונות של חכמת האמת, מן הידיעה 'השטחית' עד ל'ידיעה נפלאה מאד'. הבחנת רמח"ל, שנושאה הוא כלל חכמת הקבלה, נכונה גם לחיבוריו שלו, והיא המפתח להבנה הנכונה ולידיעה הפנימית של שיטתו המיוחדת של רמח"ל בחכמת האמת.


א. שתי ידיעות

רמח"ל מבחין בין שלוש דרכים בהבנת חכמת האמת, ותולה אותן בשלוש כוונות של המאציל בבריאת העולם.
שלשה מיני ידיעות זו לפנים מזו יש בחכמת האמת, והם נמשכים מידיעת הכוונה של בריאת העולם.
הכוונה השטחית הוא, שהמאציל ית"ש ברא את עולמו לתת מקום לתוארים, כמ"ש בריש אוצרות חיים, שהוא לקרוא רחום וחנון ארך אפים וכיוצא, ואחר זה נמשך כל ידיעת האילן הקדוש עם כל ענפיו. וזה נקרא ידיעת התוארים, לדעת כמה תוארים יש, והיינו כמה מדות, כמה ספירות, ובאיזה סדר הם מסודרים, ואיך נשתלשלו זה מזה, [ואין] הידיעה הזאת מתפשטת חוץ לגבול הזה.
ידיעה השנית בענין הכוונה הוא, שהמאציל ית"ש ברא את העולם להיטיב לנבראים הטבה שלימה, שיקבלו בזכות ולא בצדקה, ועל כן שם כל הסדר הגדול הזה, סוף סוף אחר הרע בא הטוב והס"א נאבדת והקדושה נשלמת, ואז יקבלו כל הנשמות בזכותם. וכן הוצרך לפעמים תשלוט הס"א או אומות העולם עד שיטהרו ישראל, ואחר זה נמשך הנהגות כל המדות. ומי שלא הגיע לידיעה זו נקרא שלא הבין כלום.
ידיעה השלישית בכוונה שהיא ידיעה נפלאה מאד, והוא שהמאציל ית"ש רצה לגלות יחודו, להראות כי אני ראשון ואני אחרון, ועל כל פנים כל קללה תהפך לברכה וכל רע יחזור לטוב, וזה סוד אודך ה' כי אנפת בי וכו'. ואחר זה נמשך הידיעה של כל הספירות שחוזרות כולם אל היחוד העליון של הא"ס ב"ה. וזה הדבר לא הושג כ"כ בדורינו, והוא באמת עיקר אמונתו של ישראל - לדעת יחוד המאציל ית"ש.
ולהגיע לזאת הידיעה צריך [יגיעה] הרבה, ומי שהגיע [הוא] המבין כל ענייני החכמה בעומק גדול. אך מי שלא הגיע לפחות לשנייה, ודאי לא הבין כלום.[1]
הידיעה השנייה של חכמת האמת משיבה כי המאציל ברא עולם שיש בו טוב ורע כדי שתהיה בו בחירה, עבודה וגמול. האדם יכול לבחור בין טוב ובין רע, ולקבל את הגמול על אשר בחר ברצונו ופעל בעצמו. האדם יכול לתקן את הרע ולכלותו, עד אשר יימצא הטוב לבדו וכל הבריאה תתוקן.
הידיעה השלישית של חכמת האמת משיבה כי המאציל ברא עולם שיש בו טוב ורע כדי להוכיח את שלטונו היחיד בהוויה כולה. תחילה נותן המאציל לרע את הכח לפעול בבריאה, עד שנראה כי הוא יכול לעשות בה כרצונו. אלא שלבסוף יתוקן כל הרע ויחזור אל הטוב, ואז יתגלה כי לרע לא היה כל כוח לשלוט בבריאה. אז ייוודע כי המאציל שלט לבדו בבריאה ואז ייווכח כי רק הוא לבדו הנהיג את כל כוחותיה.
שתי הידיעות הללו הן שתי דרכים שבהן הלך רמח"ל לבאר את חכמת האמת כולה. על פי שתי אלה מבאר רמח"ל את סדר ההאצלה ואת מהלך ההנהגה האלוקית, ועל פי שתי אלה הוא מפרש מדוע מתהפכות המסיבות בעולמנו ולאן הן סובבות ומתגלגלות.

ב. שתי דרכים


ההבחנה הברורה בין שתי הידיעות בחכמת האמת מחלקת את חיבורי רמח"ל לשתי קבוצות. עיינו בכל החיבורים אשר כתב רמח"ל ומצאנו כי הבדיל רמח"ל בין שתי הידיעות ולא כלל את שתיהן בחיבור אחד - בחיבורים אחדים לימד כי המאציל ברא עולם שיש בו טוב ורע כדי שהאדם יבחר ביניהם ויקבל את גמולו על אשר בחר ועשה, ובחיבורים אחרים לימד כי המאציל ברא עולם שיש בו טוב ורע כדי שהרע יחזור אל הטוב ויתגלה השלטון האלוקי המוחלט.
שבנו ובחנו את שתי קבוצות החיבורים הללו ומצאנו כי הם נבדלים אלו מאלו בהבדלים נוספים. החיבורים אשר בקבוצה הראשונה מלמדים כי מצמצום אור אין סוף נגלה שורש הדין, שמשמעותו היא כוח הגבול. לעומת זאת, החיבורים אשר בקבוצה השנייה מלמדים כי מן הצמצום נגלה הרשימו, שמשמעותו היא שורש הטוב והרע.
עוד מצאנו כי שתי קבוצות החיבורים הללו נבחנות זו מזו גם בפירוש דרכי ההנהגה האלוקית בעולם האצילות. חיבורי הקבוצה הראשונה מפרשים כי המאציל ית' מנהיג את עולמו בהנהגה של חסד, דין ורחמים. לעומתם מפרשים חיבורי הקבוצה השנייה כי בשתי הנהגות מנהיג המאציל ית' את עולמו - בהנהגת הייחוד, הנקראת גם הנהגת הממשלה הגמורה, ובהנהגת הטוב ורע, הנקראת גם הנהגת המשפט.
שתי קבוצות החיבורים הללו שונות זו מזו גם באשר לתכלית תיקון הבריאה. חיבורי הקבוצה הראשונה מורים כי לעתיד לבא ינצח הטוב את הרע, ואילו חיבורי הקבוצה השנייה מורים כי לעתיד לבא יתוקן הרע ויחזור אל הטוב.
עוד העלינו כי שתי קבוצות החיבורים הללו נבדלות זו מזו גם בביאור המסיבות המתהפכות בעולמנו. חיבורי הקבוצה הראשונה מבארים כי המסיבות נעות הנה והנה כדי שהטוב יילחם ברע וינצח אותו, ואילו חיבורי הקבוצה השנייה מבארים כי המסיבות מתגלגלות אל גילוי הייחוד האלוקי המחזיר את הרע אל הטוב.
שתי קבוצות החיבורים נבחנות זו מזו גם בפירוש אמונת ישראל בה' אחד. חיבורי הקבוצה הראשונה מפרשים כי ביום ההוא ייוודע כי ה' אחד ומשם ואילך רק הוא ישלוט בעולמו, ואילו חיבורי הקבוצה השנייה מפרשים כי ביום ההוא ייוודע כי ה' יחיד בשלטונו ובעולם לא שלט כלל כל כוח אחר זולתו.[2]

כל ההבחנות וההבדלים הללו הם יסוד ועיקר להבנת דברי רמח"ל, והם ייבחנו ויילמדו להלן בפרוטרוט. שתי הידיעות בחכמת האמת, אשר רמח"ל הבחין ביניהן בשורות מעטות וממצות, הן הן שתי הדרכים אשר בהן הלך הוא עצמו לבאר את סדר ההאצלה וההנהגה שבקבלת האר"י.

ג. שתי תקופות

ראינו כי בשתי דרכים פירש רמח"ל את משמעותה של קבלת האר"י. כל אחת משתי הדרכים מפרשת בשלמות את כל פרטי עולם האצילות ואת כל סדרי ההנהגה האלוקית, והיא מתבארת בחיבורים המיוחדים לה ורק לה, כפי שניווכח להלן.
נקרא שמות לשתי הדרכים הללו על פי שתי הכוונות לבריאת העולם הדרך הראשונה תיקרא דרך הגמול, והדרך השנייה תיקרא דרך הייחוד. נקדים את המאוחר, ונרשום עתה את חיבוריה של כל דרך ודרך ואת תאריכי כתיבתם, כפי שנתבררו לעיל עמ' צגצה.

דרך הגמול נתבארה בחיבורים אלה:
·      הזוהר על התורה. תפ"טת"ץ.
·      כללים ראשונים. תפ"ט.
·      איגרת ד. כ"ב באלול תפ"ט.
·      מאמר הגאולה. ת"ץ.
·      איגרת יד. ט"ו בכסלו ת"ץ.
·      כללים שניים. ת"ץ.
·      איגרת כג. התחלת שבט ת"ץ.
·      קנאת ה' צבאות. ת"ץ.

דרך הייחוד נתבארה בחיבורים אלה:
·      פירוש אדרא רבא. תצ"א.
·      איגרות פתחי חכמה ודעת. תצ"א.
·      קל"ח פתחי חכמה. תצ"ב.
·      דעת תבונות. תצ"ד.
·      כללים תצ"ד. תצ"ד.

מכאן עולה כי שתי קבוצות החיבורים נכתבו בשתי תקופות שונות.
·   בשנים תפ"טת"ץ ביאר רמח"ל את סדר ההאצלה וההנהגה על פי דרך הגמול, היא הידיעה השנייה של חכמת האמת.
·   בשנים תצ"אתצ"ד ביאר רמח"ל את סדר ההאצלה וההנהגה על פי דרך הייחוד, היא הידיעה השלישית של חכמת האמת.


נבאר עתה את אופני תיקון הבריאה, את סדרי ההנהגה האלוקית ואת תנועות המסיבות המתהפכות על פי שתי הדרכים אשר רמח"ל הלך בהן בבארו את חכמת האמת.

[1]       איגרות פתחי חכמה ודעת, עמ' תד.
[2]       שתי קבוצות החיבורים נבדלות זו מזו לא רק בפירוש תוכנה של קבלת האר"י אלא גם ביחסן אל חיבוריה: בחיבורי הדרך הראשונה נסמך רמח"ל הן על מבוא שערים הן על אוצרות חיים, ואילו בחיבורי הדרך השנייה הוא נסמך על אוצרות חיים לבדו. סוגיה זו נתבררה בספרי קבלת האר"י, ירושלים תשס"ח, כרך שני, עמ' 763–764.