הקבלה האחרונה

הקבלה האחרונה - האומנם?


שלושה מאורעות גדולים בתולדות הקבלה התרחשו בתחילת שנות הש', כלומר בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-16.
הראשון, בשנת ש"ח (1548) השלים בצפת ר' משה קורדובירו את ספרו הגדול פרדס רמונים.
השני, עשר שנים לאחר מכן, בשנת שי"ח, הדפיסו באיטליה את ספר הזוהר, ספר תיקוני הזוהר, שערי אורה ומערכת אלקות.
השלישי, שתים עשרה שנים לאחר מכן, בשנת ש"ל (1570), הגיע ר' יצחק לוריא לצפת ופתח בה שערים חדשים לעולמות העליונים.

שלושה מאורעות אלו הם קו פרשת המים בתולדות הקבלה:
בספר פרדס רמונים סיכם הרמ"ק את דעות המקובלים הראשונים והכריע במחלוקות שנתגלעו ביניהם.
בפירושיו ובדרושיו לימד האר"י מהלך האצלה חדש שלא נודע עד אליו, מהלך האצלה שעיקריו הם צמצום, קלקול ותיקון, והוספת מוחין.
לעניינו של ספר הזוהר נשוב בהמשך הדברים.

שלושה מאורעות אלו מחלקים את הקבלה לשניים – לקבלה הראשונה, שסוכמה על ידי הרמ"ק, ולקבלה האחרונה, שנשענת כולה על קבלת האר"י.
מקובלים בארץ ישראל ובכל ארצות הגולה - איטליה, אשכנז ופולין וארצות המגרב - למדו את קבלת האר"י, פירשו את חיבוריה, הוסיפו על פיה רעיונות חדשים והגיעו בעקבותיה למחוזות שלא נודעו עד אז.
וכאן הבן שואל: האומנם? האומנם הלכו כל המקובלים האחרונים אחרי האר"י? האומנם אפשר לאסוף את כל המקובלים שהיו אחרי האר"י בהגדרה אחת כוללת - 'הקבלה האחרונה'? והרי נשתנו המקובלים האחרונים זה מזה ואין דומה ספר שנכתב בארץ ישראל לספר שנכתב באיטליה, ואין דומה ספר שנכתב בשנות הת' לספר שנכתב בשנות ת"ר. כיצד אפשר לכלול יחד את ר' אברהם הירירה, שהיה איש הרנסנס ופילוסוף ניאופלטוני וראה את הספירות כשכלים טהורים, עם ר' משה חיים לוצאטו, המשורר והמחזאי שראה את הספירות ככונניות של אורלוגין? כיצד ידורו בכפיפה אחת היש"ר מקנדיאה שהיה פילוסוף אטומיסט והרב יהודה לייב אשלג שהיה מתקן חברתי וקומוניסט? והיאך נקשור יחד את הבעל שם טוב המבקש מכל אחד ואחד לראות את החיות האלוקית ולהגיע לדבקות עם ר' שלום שרעבי המבקש מיחידי סגולה להתפלל על פי כוונות וייחודי שמות הקודש?
אלא שאם נסיט את מבטנו מן ההבדלים הללו ונבחן את החיבורים שכתבו המקובלים האחרונים נמצא מכנה משותף אחד לכולם. כל המקובלים האחרונים, משנת ת' (1640) ואילך, מחזיקים את מהלך ההאצלה שבקבלת האר"י ולא את מהלך ההאצלה שבקבלה הראשונה. כל המקובלים האחרונים השתיתו את רעיוניהם וייסדו את חיבוריהם על מהלך ההאצלה שנתחדש בקבלת האר"י, שעיקריו הם: צמצום, אדם קדמון, אצילות, קלקול ותיקון, העלאת ניצוצות והוספת מוחין. מהלך האצלה זה הוא הבריח התיכון של הקבלה האחרונה, והוא מבריח את כל כתביה וכל שיטותיה מן הקצה אל הקצה.
על מהלך ההאצלה שלימד האר"י כתבו המקובלים האחרונים פירושים צמודים הבאים לבאר את נוסח הכתוב, להסביר את הרצאת הדברים וליישב מקומות סותרים. על מהלך ההאצלה שלימד האר"י כתבו המקובלים האחרונים פירושים עצמאיים המבקשים להודיע את דרכי ההנהגה האלוקית, להבין את נפש האדם ואופני עבודתו ולהעמיק חקר בתרבות האנושית ובמהלך התפתחותה. לפני כל המקובלים, משנת ת' ואילך, היו מונחים קונטרסים וחיבורים וספרים בקבלת האר"י, ובאלה למדו את מהלך ההאצלה המיוחד לאר"י, הפותח בצמצום ומסיים בהוספת המוחין. מהלך האצלה זה אוגד את כל חיבוריהם ואת כל דבריהם של המקובלים האחרונים, ומשום כך נכללים הם כולם בשם 'הקבלה האחרונה'.
כל החיבורים הללו נוסדו על מהלך ההאצלה שלימד האר"י ולא על מהלך ההאצלה שלימד הרמ"ק. צא ובדוק. ספר פרדס רמונים נדפס בראשונה בקראקא שנ"ב, ובשנייה רק מאתיים שנה לאחר מכן – בקארעץ תק"מ. בכל השנים הללו נעתק פרדס רמונים רק ב-40 כתבי יד, ומתוכם רק 20 נעתקו לאחר שנת ת'. גם אם נוסיף את עסיס רמונים, קיצורו של ר' שמואל גליקו לפרדס רמונים, נמצא עוד 4 דפוסים וכ-70 כתבי יד, ומתוכם רק 40 נעתקו לאחר שנת ת'. לעומת זאת, נעתקו באותן שנים ספרי קבלת האר"י - שער ההקדמות, מבוא שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים וספרי הדרושים - ביותר מ-1000 כתבי יד.
בפתח דברינו הזכרנו את הדפסת ספרי הזוהר ותיקוני הזוהר. ספרים אלה היו ליסוד הקבלה האחרונה, והכול למדו בהם ושאבו מהם מלוא חופניים. רבים מן המקובלים האחרונים אף כתבו פירושים לספרי הזוהר. לכאורה סותרת עובדה זו את קביעתנו כי הקבלה האחרונה מיוסדת על מהלך האצילות שבקבלת האר"י, שהרי עשו המקובלים האחרונים את ספר הזוהר ואת מהלך האצילות אשר בו ליסוד קבלתם. אלא שכל הבוחן את הפירושים על הזוהר שנכתבו משנת ת' (1640) ואילך ימצא כי כולם – למעט אחד – נוסדו על פי קבלת האר"י ועל פי מהלך האצילות המיוחד לה.
כך עשו ר' יעקב צמח בדמשק ובירושלים; ר' מאיר פופרש בקראקא ובירושלים; ר' משה זכות באיטליה; ר' יעקב מאראג'י, ר' אברהם שושנה, ר' יעקב פינטו ור' שלום בוזגלו במרוקו; ר' יוסף סדבון בתוניס; הגאון ר' אליהו (הגר"א) בווילנה; ר' יצחק יהודה יחיאל ספרין בגליציה; ומקובלים נוספים שלא נפרטם כאן. פירושי הזוהר שכתבו כל המקובלים הללו אינם מבארים את הזוהר כפשוטו אלא הולכים בדרכו של האר"י ומבארים את הזוהר על פי מהלך ההאצלה שלימד האר"י.
נושא נוסף שעסקו בו המקובלים האחרונים הוא כוונות התפילה והמצוות. הם ערכו סידורי תפילה הכוללים כוונות על פי הקבלה, כוונות שמבקשות להמשיך את השפע מהאצילות אל האדם. סידורים רבים יצאו מתחת ידיהם של המקובלים האחרונים, וכולם מיוסדים על מהלך הכוונות שלימד האר"י. על אלה ייחשבו סידורי התפילה שערכו ר' יעקב צמח בירושלים; ר' חיים הכהן בארם צובה; ר' מאיר פופרש בקושטא; ר' נתן שפירא, ר' משה זכות, ר' שמשון באקי, ר' עמנואל חי ריקי ור' משה חיים לוצאטו באיטליה. סידור התפילה שערך ר' מאיר פופרש זכה לעשרות העתקות ועריכות באשכנז ובפולין, והאחרונות שבהן – עריכותיהם של ר' שבתי מראשקוב ושל ר' אשר מלבוב – הגיעו אל הדפוס ונודעו לכול. על כל אלה יש להוסיף את מפעלו העצום של ר' שלום שרעבי, הרש"ש, בכינוס כל כוונות האר"י למערכת כוללת. על פי מערכת זאת ערכו הרש"ש, ותלמידיו הבאים אחריו, סידורי תפילה עם כוונות מפורטות שבהם מכוונים המקובלים עד ימינו אלה.
צא ובדוק. גם ר' משה קורדובירו כתב כוונות לתפילות. אלא שכוונות אלו לא נפוצו הרבה, ורק 15 כתבי יד ושני דפוסים מאוחרים נודעו להן. לעומת זאת, ספרי הכוונות וסידורי התפילה הרבים שנערכו על פי קבלת האר"י זכו לתפוצה עצומה – הם נעתקו באלפי כתבי יד ונדפסו בעשרות דפוסים.
רק בשלושה מנושאיה של קבלת האר"י – מהלך ההאצלה, מהלך הכוונה ופירושים לספר הזוהר – עסקנו כאן. בשאר נושאיה – פירושי פסוקים, מנהגים, יחודים וגלגולי נשמות – לא נוכל לעסוק כאן מפאת קוצר הזמן.
בכל הנושאים, אלה שעסקנו בהם ואלה שלא הגענו אליהם, נשענים כל חיבוריהם של המקובלים האחרונים על קבלת האר"י. אמנם נשתנו חיבוריהם של מקובלים אלה זה מזה, לעתים חולקים הם איש על רעהו ולעתים רחוקים הם זה מזה והולכים בדרכים שונות לגמרי, אבל חוט שדרה אחד לכולם: מהלך ההאצלה והכוונה שבקבלת האר"י. על שדרה זו ילבישו הם עור, בשר וגידים, אבל היא ורק היא מחזיקה את הכול.
זהו נייר הלקמוס שבו ייבחנו הדרכים הרבות והשיטות השונות שבהן הלכו המקובלים משנת ת' ואילך. ולא רק המקובלים, כי אם כל ההוגים והחושבים, שהרי יש מהם שהסתירו את קבלתם ועטפו את שפת הנסתר בשפת הנגלה, ורק אחרי עמל ויגיעה נגלה את מקורם – קבלת האר"י.
יש אפוא 'קבלה אחרונה', והיא נובעת ונשענת על מהלך ההאצלה והכוונה שבקבלת האר"י.

המונח 'קבלה אחרונה' אינו עניין סמנטי גרידא, ואין הוא בא לציין תקופת זמן בלבד. המונח 'קבלה אחרונה' בא לומר כי אין להבין את דברי המקובלים וההוגים שמשנת ת' ואילך בלא לדעת תחילה את קבלת האר"י. שהרי ממקורה דבריהם נובעים, אותה הם מפרשים ועל יסודה הם מכוננים את בניינם. כשם שברור לכול כי אי אפשר להבין את כסף משנה בלא להבין תחילה את משנה תורה לרמב"ם, ואי אפשר לדעת את קצות החושן בלא לדעת תחילה את שולחן ערוך חושן משפט, כך בדיוק אי אפשר להבין את שער השמים בלא להבין תחילה את קונטרס אדם קדמון, אי אפשר לדעת את דעת תבונות בלא לדעת תחילה את אוצרות חיים, ואי אפשר להתבונן באורות הקודש ובשמונה קבצים בלי להתבונן תחילה בדרך עץ חיים.