'מרחבים, מרחבים איותה נפשי'

המאמר התפרסם ב'המעין', גיל' 214, תמוז תשע"ה, (נה, ד), עמ' 5 - 20

בשנת תשנ"ח פרסם הרב רן שריד ספר ושמו 'חדריו', שבו ערך וסידר פסקאות מקובצי הראי"ה שלא נודעו עד אז. היו אלו פסקאות אישיות, שבהן כתב הראי"ה על נשמתו שלו, על קורותיו בתוככי לבו חדריה הנסתרים והנעלמים של נפש הראי"ה. מהפכה גדולה נעשתה בפרסום הספר. לעומת ספר אורות הקודש, שאסף פסקאות שכתב הראי"ה על ההוויה כולה ועל עולם ומלואו, ולעומת ספר אורות, שקיבץ בתוכו פסקאות שכתב הראי"ה על עם ישראל ועל תחייתו וגאולתו, ליקט ספר חדריו פסקאות שכתב הראי"ה על עצמו, על המתחולל בנפשו פנימה.
כך נפתחו הדלתות אל חדרי נשמתו של הראי"ה, אל מעלותיה ואל מורדותיה, אל רגשותיה ואל שאיפותיה. באחת מפסקאות אלו קרא הראי"ה: 'מרחבים, מרחבים, מרחבי אל אותה נפשי. אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני', ובאחרת הוא כותב: 'הנני כלוא במצרים רבים, בגבולים שונים, ורוחי שואף למרחבים נשאים. צמאה נפשי לאלהים. אור האצילות הוא חיי רוחי'. מה הם המרחבים ומה הם המצרים? ומדוע סמך הראי"ה את 'אור האצילות' אל שאיפתו אל המרחבים?
לפני שנענה על שאלות אלו חייבים אנו להקדים שורות אחדות על דרכנו בהבנת כתבי הראי"ה.

שפת כינויים

במענה לתלמידיו, שטענו כי אינם יורדים לעומק דעתו ואינם מבינים את לשונו, כתב הראי"ה כי דבריו הם 'רזי עולם', ואמנם הוא משתדל 'להלביש הענינים בצורה ספרותית כמה דאפשר', אך אין הוא יכול 'לתן אלה הרעיונות בצורה לגמרי "פפולרית"' (איגרות הראיה, איגרת שמז, כרך ב, עמ' יא). רזי עולם כותב הראי"ה, ובלשונם של המקובלים הוא מביע רזים אלה. המקובלים קראו שמות לכל ספירה וספירה, ובכינויים אלו הודיעו את תכונותיהן ואת פעולותיהן במהלך ההאצלה וההנהגה. מספרי המקובלים נטל הראי"ה את הכינויים הללו, ובמרוצת כתיבתו שזר אותם במשפטיו ובפסקאותיו. כך משובצים כתביו כינויי ספירות ומונחי אצילות, וכל הרוצה להבין דבריו לאשורם חייב להכיר את השפה שהם נכתבו בה שפת הכינויים של הקבלה.
כך, למשל, חושב הראי"ה על ספירת חכמה, ובשפת הכינויים הוא כותב 'קודש', 'מקור', 'מחשבה'; מתבונן הוא בספירת בינה, ובשפת הכינויים הוא מכנה 'חירות', 'מרחבים', 'רחובות הנהר'; מסתכל הוא בספירת יסוד, ובשפת הכינויים הוא קורא – 'צדיק', 'טוב', 'שלום'. מתכוון הראי"ה לאור החדש המתקן את הכלים שנשברו, הוא המלך השמיני ששמו הדר המתקן את שבעת המלכים שמתו, ובשפת הכינויים הוא רושם 'אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל'; עוסק הוא ברשימו, הנקרא גם הפועל המוגבל, שנשאר מצמצום אור אין סוף, ובשפת הכינויים הוא מביע 'ההתגבלות המרושמה'.
פענוח שפת הכינויים שכתב בה הראי"ה אינו מלאכה קלה ופשוטה כי פעמים כינו המקובלים ספירות שונות בכינוי אחד. כך, למשל, 'שכינה' היא כינוי הן לספירת בינה הן לספירת מלכות, ו'מקור' הוא כינוי הן לספירת חכמה הן לספירת תפארת. על כן אי אפשר לקבוע את מובנו המדויק של כינוי מסוים על יסוד פענוח של מלה אחת אלא רק על פי הבנה מלאה של פסקאות שלמות. כל הבא לפענח את שפת הכינויים של הראי"ה חייב ליטול פסקה בשלמותה ולזהות את כל הכינויים השזורים בה, כי רק כאשר יעלה בידיו לגלות צפוניה של הפסקה במלואה, ורק כאשר יצליח לחשוף את מערכת הכינויים השלמה והרציפה החבויה בה רק אז הוא יוכל לקבוע בוודאות לאלו ספירות, פרצופים ועולמות נתכוון הראי"ה בדבריו.
אכן חידה גדולה חד הראי"ה בכתביו, ואילו הציץ עלינו בעל החידה כבר היה רומז לפתרונה: לולא חרשתם בקבלתי לא מצאתם חידתי. כי אמנם נתונים משפטיו של הראי"ה בכליה של לשון הנגלה, אבל אורם ותוכם רצופים לשון הנסתר. הכרת לשון הנסתר הכרחית להבנה נכונה ומדויקת של רעיוניו, ורק פענוח כינוייה ומונחיה יגלה כי אכן הסביר הראי"ה את 'פנימיות רזי תורה בשפה ברורה' (איגרות הראיה, איגרת פז, כרך א, עמ' צאצב).
על כן מיוסדים כל דברינו כאן על פענוח שפת הכינויים של הראי"ה. רק פסקאות שלמות, ולא משפטים בודדים, נביא מכתביו; את הפסקה השלמה נפרק לכינויים השזורים בה; כל כינוי וכינוי ייכתב בשורה לעצמו, ובצדו יירשם שמו המקורי בשפת המקובלים.
כל הכינויים הללו בונים את מילון כינויי הראי"ה. מילון זה לא יסודר לעצמו, אלא יוצמד לפסקאות ויפרש את כינוייהן. ערכי המילון יכללו שורות אלו: שם הכינוי בשפת הראי"ה; שם הכינוי ומשמעותו בשפת המקובלים; המופעים השונים של הכינוי בכל הפסקאות המובאות כאן; מקורות לשימוש המקורי של הכינוי בספרי המקובלים.
כל ערך וערך במילון יצוין במספר סידורי (א) והלאה, ומספר א והלאה יופיע בצדו של כל כינוי וכינוי השזור בפסקאות הראי"ה. כך יוכל הקורא לאתר את מקומו של כל כינוי במילון הכינויים ולראות את משמעותו ואת מקורותיו בספרי המקובלים.
את הפסקאות נציין במספר סידורי |א| והלאה, ובראש כל אחת מהן נרשום את מקומה בספרי הראי"ה.

[אאצילות: 'יסוד כל המרחבים'

הראי"ה מבחין בין 'מעלת יסוד כל המרחבים, אור כל האורות, נחלה בלא מצרים' ובין 'כל העולם, כל היש, כל ההויה' |א|; בין 'מרחבים נשאים... אור האצילות' ובין 'מצרים רבים, גבולים שונים' |ב|; בין 'הטוב העליון, הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור' ובין 'הטוב המדוד, האורה המוגבלת' שהוא 'טוב מדוד ושקול, מנוי וספור' |א|. משום כך שואף הראי"ה ומשתוקק אל 'המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית', ו'כל מדה וכל הגבלה' של העולם 'היא מצערת אותו' |ד|.
כיוון שהבחין הראי"ה בין האצילות ובין העולם הזה הרי הוא מסיק כי 'ההגיון והשכל האנושי' ו'מערכי הלב ההגיוניים' הם 'חיים צרים ומצומצמים', והוא מבקש להעלותם אל האצילות, אל 'מרחביה, אל עולם החרות העליון' |ו|.
דברי הראי"ה מיוסדים על הבחנת המקובלים בין ספירת הבינה ובין שבע הספירות התחתונות, להלן כינוי ו וכינוי ז. ספירת בינה, האחרונה בשלוש הספירות העליונות, נקראת בפי המקובלים 'רחובות הנהר', 'מרחב', 'נחלה בלי מצרים'; ואילו שבע הספירות התחתונות נקראות 'מקום שיש לו מְצָרִים'.
מה הם המצרים? מספר שערי אורה עולה כי ר' יוסף ג'קטילה פירש כי משמעם צר ואויב. השפע הנמשך מהאצילות הוא שפע של חירות חירות מן הרע, חירות מן האויבים. הזוכה לשפע זה יוצא מן המצרים אל המרחבים, ועל כן סומך ר' יוסף ג'קטילה לכאן את הפסוק 'מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה'.
ר' משה קורדובירו מביא את פירוש של ר' יוסף ג'קטילה, ומוסיף פירוש משלו מצרים משמעם מצר וגבול. על כן מפרש הרמ"ק כי 'רחובות' ו'מרחבים' משמעם הבינה היא מקום שמעל לגבול, ואי-אפשר להשיגה. רק את שבע הספירות התחתונות, המוגבלות והמוגדרות, אפשר להשיג.
הראי"ה הולך אחרי הרמ"ק, ואף הוא מפרש את המצרים כגבול ואת המרחבים כמקום שמעל לגבול, אלא שהוא פונה לדרך חדשה המצרים הם העולם הזה, העולם המוגבל והמוגדר, העולם שבו ההשגה מיוסדת על ההיגיון האנושי הצר והמצומצם; ואילו המרחבים הם האצילות, הספירות שמעל לגבול ולהגדרה, הספירות שמהן נובעת ההשגה של רוח הקודש ומהן מופיעות הידיעות העליונות שאין להן גבול וקצבה.

|א|  שמונה קבצים, קובץ ז קסבג|גאורות הקודש, דרך הקודש, חסידות לא


             –                  מהו המובן של צדיקים נגלים ושל צדיקים נסתרים, שכל כך דברו על המדריגה האחרונה אבותינו 
                                הטובים
                                 בהערצה נפלאה.
             –                  הצדיקים הנגלים הם שהם נתונים אל
  א        עשייה             הטובה הכללית החברותית, הטובה המוגבלת המעשית והרוחנית, שיכולה להיות משוערה וממודדת.
  ב        צדיק-מקובל     והצדיקים הנסתרים עולים על זה במה שהם רואים,
  א        עשייה             שכל טוב מדוד ושקול, מנוי וספור, הוא באמת רק
             –                  תוכן של איזה מיעוט רע, לא אור גמור שרוי בתוכו, כי אם מיעוט של חושך, לא אורות כי אם מאורות,
                                 והמאורות לפעמים יכולים להיות נלקים, ובחסרונם מארת כתוב בהם, ולקללה הם נהפכים.
                               על כן הם
          מיין נוקבין      שואפים אל
ג, ד       אצילות           הטוב העליון,
   ג        אצילות           הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור.
             –                  רק בתור שימוש של מבוא, של כלי, משתמשים הם גם כן בהדברים, שעל ידם מתגלה
  א        עשייה            הטוב המדוד,
  א        עשייה            האורה המוגבלת. אבל
          מיין נוקבין      כוונתם ושאיפתם, אופי נפשם, וחפץ חייהם העמוק התדירי היא רק
          עילוי האדם     התעלות עצמנו,
          עילוי העולם      והתעלות
  ה        עשייה             כל העולם,
  ה        עשייה             כל היש,
  ה        עשייה             כל ההויה
   ו        אצילות           למעלת יסוד כל המרחבים,
          אצילות           לאור כל האורות,
   ז        אצילות           לנחלה בלא מצרים.
             –                  והסביבה, החברה בכל צורותיה, אפילו היותר אציליות, הדיבור לכל סגנוניו, אפילו היותר שירי, אינו יכול
                                 לספוג אל תוכו את כבירות חפצם, על כן הם
  ב        צדיק-מקובל     נעלמים ונסתרים מכל, וצדקתם, אם תהיה לפעמים גם כן גלויה, אינה כי אם מעלמת את זהרם העליון,
                                  אבל הם
  ב        צדיק-מקובל     צנועי עולמים הם, לא נתנו להגלות, וסגולתם הנסתרת היא חבויה תמיד.
             –                  ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם.

·   שפת כינויים
(א)      שפת הראי"ה       האורה המוגבלת, הטוב המדוד, החיים הצרים והמצומצמים.
           שפת המקובלים  עולם העשייה העולם הזה.
          כינויי הראי"ה   'הטובה הכללית החברותית, הטובה המוגבלת המעשית והרוחנית, שיכולה להיות משוערה וממודדת'
                              |א|; 'האורה המוגבלת' |א|; 'טוב מדוד ושקול, מנוי וספור' |א|; 'הטוב המדוד' |א|; 'כל מדה וכל הגבלה'
                              |ד|; 'גבולים שונים' |ב|; 'כל מה שהוא מוגדר' |ב|; 'קירות לב' |ג|; 'קירות מעשה, מוסר, הגיון ונימוס'
                              |ג|; 'גבולים' |ה|; 'מכל גבול' |ה|; 'הממודדים בגבולם' |ה|; 'החיים הצרים והמצומצמים' |ו|.

(ב)      שפת הראי"ה       הצדיקים הנסתרים, צנועי עולמים.
        שפת המקובלים  צדיק, צדיק יסוד עולם.
          כינויי הראי"ה   'הצדיקים הנסתרים' |א|; 'נעלמים ונסתרים' |א|; 'צנועי עולמים' |א|; 'המיחד השלם' |ד|; 'הצדיק
                              הטבעי בעצמיות נשמתו' |ד|.

(ג)      שפת הראי"ה       הטוב העליון אצילות.
        שפת המקובלים  טוב – כינוי לספירת יסוד.
        כינויי הראי"ה     'הטוב העליון' |א|; 'הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור' |א|.

           שערי אורה           ודע כי המידה הזאת נקראת בכל התורה טוב, וסימן, אמרו צדיק כי טו"ב. ועתה יש לנו לעוררך על הדבר. דע כי כל ההמשכות
                                       היורדות מלמעלה מאת כל הספירות העליונות, כולם פועלות על דרך הטוב והשלמות. ואפילו ירד דין לעולם במידת הפחד
                                       והגבורה, אם בא הדבר על ידי צדיק, הכול בא על דרך הטוב הגמור ואין רעה פועלת בדבר לעולם, כי אם לטובת אותו הנפגם,
                                       לפי שהדבר בא לו על ידי הצדיק, והכול לטובה.
                                       (שער שני, כרך א, עמ' 101)

(ד)      שפת הראי"ה   עליון.
        שפת המקובלים  אצילות, עשר ספירות.
        כינויי הראי"ה     'הטוב העליון' |א|; 'הקודש העליון' |ב|; 'עצם הקודש העליון' |ה|; 'האצילות העליונה' |ו|; 'עולם
                               החרות העליון' |ו|.

(ה)     שפת הראי"ה       היש, העולם, ההויה.
           שפת המקובלים  עולם העשייה העולם שלנו.
        כינויי הראי"ה     'כל היש' |א|; 'כל העולם' |א|; 'כל ההויה' |א|.

(ו)     שפת הראי"ה       מרחב, מרחבים אצילות.
           שפת המקובלים  רחובות, מרחב כינוי לספירת בינה.
          כינויי הראי"ה   'יסוד כל המרחבים' |א|; 'המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית' |ד|; 'מרחבים נשאים' |ב|; 'מרחבים,
                              מרחבים' |ג|; 'מרחבי אל' |ג|; 'רחבי שמים' |ג|; 'הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים' |ה|; 'האצילות
                              הרחבה' |ה|; 'רחבה' |ה|; 'מרחביה' |ו|.
        הפניה              מקורות נוספים בספרי המקובלים להלן כינוי ז.
            שערי אורה           סוד הבינ"ה הנקראת יוב"ל, לפי שבה יצאו הכול לחירות... ועוד, לפי שהוא כך, נקרא רחובות הנהר, שהוא מקום שאין לו
                                       מצרים, ואין שום משטין ומעכב ומונע להטיב. וכל הזוכה בעולם הזה להיות נטוע באותן המקומות, פריו לא יתום ועלהו לא
                                       יבול. מה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש
                                       מעשות פרי. והטעם שאינו רואה כי יבוא חום וכיוצא בו, לפי שאין במקום זה מעכב ומשטין ומונע, כי מקום זה למעלה
                                       משבעים שרים הוא, ולפיכך נקרא רחובות, ועל זה נאמר, ויוצא למרחב אותי.
                                       (שער שמיני, כרך ב, עמ' 5859)
           שערי אורה           ומה שאמר ענני במרחב י"ה, כלומר, שלוש הספירות העליונות, השתיים מהן אינן נגלות לעולם, והשלישית שהיא הבינ"ה
                                       נגלית מקצתה, לא כולה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד, והיא שקולה
                                       כנגד כל המ"ט שערים שעמה. ולפי שהבינה היא ספירה שלישית ועל ידיה פועלות שתי הספירות העליונות שאינן נראות כלל,
                                       והבינ"ה נקראת רחובות הנהר ועל ידיה באות התשועות והגאולות, כמו שביארנו, לפיכך, ענני במרחב י"ה, באותה הספירה
                                       השלישית הנקראת רחובות.
                                       (שער תשיעי, כרך ב, עמ' 81)

(ז)     שפת הראי"ה       נחלה בלי מצרים – אצילות.
           שפת המקובלים  נחלה בלי מצרים כינוי לספירת בינה.
        כינויי הראי"ה     'נחלה בלא מצרים' |א|.
            שערי אורה           נחלת אברהם ויצחק יש לה מצרים, שהרי שבעים שרים מקיפים סביבותיהם והם מצרים ומצירים להם, אבל יעקב שהוא
                                       קו האמצעי עולה לבדו עד הכתר, מקום שאין השרים עולים. הרי אין לנחלת יעקב מצרים והוא פורץ כל המצרים, שהרי כל
                                       השרים עולים עד הימין והשמאל כנגד אברהם ויצחק, אבל יעקב שהוא באמצע עולה לבדו עד הכתר עד אין סוף שהוא
                                       נחלה שאין לה מצרים, ונשארים כל השרים וממשלותם למטה מנחלת יעקב.
                                        והסוד הגדול הזה פירש אותו הנביא ואמר, אז תתענג על יהו"ה והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'.
                                       ופירוש הפסוק כך הוא, עתידין אתם בני ישראל לרשת עדן העליון, שהוא הבינה, ומשם ולמעלה שהוא המקום שאין שם
                                       מצירים ונקרא רחובות.
                                       (שער חמישי, כרך א, עמ' 259)
           שערי אורה           סוד הבינ"ה הנקראת יוב"ל, לפי שבה יצאו הכול לחירות... והנה בהיות ספירת היובל עולם הרחמים, נקראת נחלה בלא
                                       מצרים. והיא נחלת יעקב אבינו עליו השלום, לא כנחלת אברהם שהיו לה מצרים ולא כנחלת יצחק שהיו לה מצרים...
                                       ועוד, לפי שהוא כך, נקרא רחובות הנהר, שהוא מקום שאין לו מצרים, ואין שום משטין ומעכב ומונע להטיב... כי מקום
                                       זה למעלה משבעים שרים הוא, ולפיכך נקרא רחובות, ועל זה נאמר, ויוצא למרחב אותי.
                                       (שער שמיני, כרך ב, עמ' 5859)
           פרדס רמונים       נחלה בלי מצרים, כי אין שם יכולת לקליפות כלל.
                                       (שער ערכי הכנויים, שער כג, פרק י)
           פרדס רמונים       נחלה בלי מצרים. הבינה נקרא כן... אמנם בבינה אין מגיע שם צעקת וקטרוג הצרים הצוררים, כן פי' כל המפרשים.
                                       ולי נראה מצרים מלשון מצר, והדבר המושג יש לו מצרים, שהוא גדר הגבול, אבל בבינה ומבינה ולמעלה אין השגה
                                        כלל ואינה נגבלת, ולכן נקרא נחלה בלא מצרים שאין לה גבול.
                                       (שער ערכי הכנויים, שער כג, פרק יד)

[באצילות ואדם: 'המרחב האלהי'

בפסקה א קרא הראי"ה לאצילות בשמות 'מעלת יסוד כל המרחבים', 'אור כל האורות', 'נחלה בלא מצרים'. אין הוא מסתפק ב'טוב המדוד' וב'אורה המוגבלת' שבעולמנו, והוא מבקש את 'הטוב העליון, הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור' שבאצילות. הניגוד בין מרחבי האצילות ובין מצרי עולמנו חוזר בפסקה ב, שבה מביע הראי"ה את צערו העמוק על כך שנפשו כלואה 'במצרים רבים' ו'בגבולים שונים' של עולמנו, והרי היא שואפת ומתאווה אל האצילות – אל 'מרחבים נשאים' ואל 'אור האצילות'.

|ב|   שמונה קבצים, קובץ ג רכבג|גחדריו, עמ' מא


             –                  מי יודע את עומק צערי, ומי יוכל לשערו. הנני כלוא
  ח        עשייה             במצרים רבים,
  א        עשייה             בגבולים שונים,
             –                  ורוחי שואף
   ו        אצילות           למרחבים נשאים.
             –                  צמאה נפשי לאלהים.
          אצילות           אור
  ט        אצילות           האצילות
             –                  הוא חיי רוחי.
             –                  אמונת אלהים גדולה, בלא שום מעצור טבעי, הגיוני, נמוסי, מוסרי, הוא משוש חיי.
  א        עשייה             כל מה שהוא מוגדר, הרי הוא
יא        עשייה             חולין לגבי
   י        אצילות           הקודש
  ד        אצילות           העליון, אשר אותו
             –                  אנכי מבקש.
             –                  חולת אהבה אני.
             –                  מה קשה לי הלימוד, מה קשה עלי ההסתגלות אל הפרטים.
             –                  הימים אני אוהב, השיטות השמימיות, להן אני מתגעגע.
             –                  גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

·   שפת כינויים
(ח)      שפת הראי"ה       מצרים רבים, סגור במצרים.
           שפת המקובלים  עולם העשייה העולם הזה.
        כינויי הראי"ה        'מצרים רבים' |ב|.
        הפניה                  מקורות בספרי המקובלים לעיל כינוי ז.

(ט)    שפת הראי"ה       אצילות.
        שפת המקובלים  אצילות, עשר ספירות.
        כינויי הראי"ה      'אור האצילות' |ב|; 'האצילות הרחבה' |ה|; 'האצילות העליונה' |ו|.
           פרדס רמונים       כוונת המאציל מלך מלכי המלכים הקב"ה להביא בגבול הדברים שאינם בגבול, ר"ל כי המאציל היא בלתי בעל תכלית, וכוונת
                                       המאציל בבריאת העולם השפל הזה לשיהיה העולם בעל תכלית כלה ואבד, ולסבה זו הוכרח האצילות כדי שעל ידי
                                       שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרגות ממדרגה אחר מדרגה, נאצל ממאציל, ונברא מנאצל, ונוצר מנברא, ונעשה
                                       מנוצר, עד אשר יגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו.
                                       (שער ב, פרק ו)

(י)      שפת הראי"ה       הקודש העליון.
           שפת המקובלים  קודש אצילות, עשר ספירות.
        כינויי הראי"ה     'הקודש העליון' |ב|; 'עצם הקודש העליון' |ה|.

           שערי אורה           אבל שש הספירות שהן מתחילות מספירת בינ"ה ובאות ונמשכות עד השביעית שהיא יסו"ד, כולן קודש ואינן בכלל החול.
                                       ודבר זה גם כן עמוק עמוק וצריך קבלה מפה אל פה. והנני רומז, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כל הספירות קודש, וכל
                                       מה שבעיגולה מבפנים קודש, ומבחוץ לעיגולה חול.
                                       (שער שמיני, כרך ב, עמ' 4647)

(יא)    שפת הראי"ה       חול.
           שפת המקובלים   חול חוץ לאצילות.
        כינויי הראי"ה     'חולין' |ב|.
        הפניה              מקורות בספרי המקובלים לעיל כינוי י.


 עתה יכולים אנו להשיב על אשר שאלנו בתחילה. קריאתו של הראי"ה 'מרחבים, מרחבים, מרחבי אל אותה נפשי' |ג| איננה מופשטת, ואין היא מבקשת לצאת מכלוב, גשמי או רוחני, אל חופש ערטילאי. קריאתו של הראי"ה היא ברורה ומדויקת – היא מכוונת אל האצילות, אל 'הקודש העליון' |ב|, אל 'הטוב העליון, הטוב שהוא למעלה מכל מדה ושיעור' |א|. המרחבים שנפשו של הראי"ה מתאווה אליהם הם מרחבי האצילות 'מרחבים נשאים' העומדים למעלה מכל 'מצרים רבים, גבולים שונים' |ב| שבעולמנו. על כן קורא הראי"ה לאצילות בשם 'המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית' |ד|, ואליה הוא מתאווה ומשתוקק בכל נפשו ובכל נשמתו.

|ג|   שמונה קבצים, קובץ ג רעטג|גחדריו, עמ' מב


   ו        אצילות           מרחבים, מרחבים,
   ו        אצילות           מרחבי אל
             –                  אותה נפשי.
             –                  אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שטה היא נשמתי
   ו        אצילות           ברחבי שמים, לא יכילוה
  א        עשייה             קירות לב ולא
  א        עשייה             קירות מעשה, מוסר, הגיון ונימוס.
             –                  ממעל לכל אלה שטה היא ועפה, ממעל לכל אשר יקרא בכל שם, ממרום מכל עונג, מכל נועם ויופי, ממרום
                              לכל נשגב ונאצל. חולת אהבה אני.

|ד|   שמונה קבצים, קובץ ב רעח


             –                  חוש מיוחד הוא להכיר את הקדושה האלהית ביחודה, סגולה זו מיוחדת לישראל. יראה פנימית מיוחדה,
                              ועריגה של אהבה מגודלה, יש בתוכיותה של הכרה פנימית זו.
  ב        צדיק-מקובל     המיחד השלם, הוא
  ב        צדיק-מקובל     הצדיק הטבעי בעצמיות נשמתו, אינו חפץ שום דבר כי אם את היחש התדירי עם
          אצילות          השלמות האלהית.
             –               התורה, התפילה, המצוות, המדות הטובות, וכל התנועות, השיחות, הנטיות וההנאות שלו, כמו כן כל
                              הצער והמכאובים שלו, הגשמיים והרוחניים, כולם הנם גילויים שלמים, שהשלמות של גילוי
          שפע            אור אלהי
          המשכה        מתנוצץ בהם. ובכל הוא מלא חרדת קודש, ואהבת עולמים, בטחון בד' ישגבהו תמיד, ואור אהבה תדיר
                              יאיר כל מחשכיו.
             –                תשוקתו הוא
   ו        אצילות         המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית,
  א        עשייה          וכל מדה וכל הגבלה
             –                  היא מצערת אותו, והוא מקבל את היסורין הללו של הצמצום באהבה, מפני שסוף סוף רואה הוא בכל את
                              יד ד', המרחיב את כל לאין תכלית, ומצמצם את כל לאין ערוך.

[גאצילות: האצילות הרחבה

הראי"ה, שנפשו שלו מתאווה ומשתוקקת אל מרחביה הנישאים של האצילות, מצפה כי זו תהיה דרכה של האומה כולה. הוא מסתכל סביבותיו ורואה 'שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו', ואחר שהוא סוקר את 'שלשת הסיעות היותר רשמיות באומה', הוא מקווה שהן יבקשו את אשר למעלה מהן 'המחשבה האידיאלית, הרוממה, המחשבה האלהית באמת', שהיא 'חפשית מכל צמצומים... ממולאה תמיד הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים', והיא 'בעצמה רחבה מכל גבול' |ה|. בכל אלה מתכוון הראי"ה לאצילות, ואחר שהוא מכנה אותה בכינוייה הוא ממשיך וקורא לה בשמה המפורש 'האצילות הרחבה' |ה|.
ההקבלה בין 'שלשת הסיעות' שבאומה ובין שלושת העולמות הנבראים והמוגבלים בריאה, יצירה, עשייה מתבקשת מאליה. אלא שהראי"ה לא כתבה במפורש ולא ציין מונחים לשלושה עולמות אלו בשפת הכינויים, ועל כן לא רשמנוה כאן.

|ה|  שמונה קבצים, קובץ ג אבג|גאורות, אורות התחיה יח


             –                  שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו...
             –                  שלשת הסיעות היותר רשמיות באומה הן, האחת, האורתודוכסית...
             –                  השניה היא הלאומית החדשה...
             –                  השלישית היא הליברלית...
             –                  מובן הדבר, שמה שהכנסנו את הקודש בשדרה של שלשת הכחות, שכל אחד צריך לצמצם את עצמו
                              לפעמים כדי להניח מקום לחבירו, איננו מובן כי אם בצד הטכני והמעשי של הקודש, ובצדדים המחשביים
                              והרגשיים המתיחסים לו. אבל
י, ד       אצילות           עצם הקודש העליון
             –                  הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו הרי הוא עבודתו, כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם
                              והחיים בכל המובנים, שכלם ברכתם מקודש הם נושאים. על כן
יב      אצילות           המחשבה האידיאלית, הרוממה,
יב      אצילות           המחשבה האלהית באמת,
יג      אצילות           חפשית היא מכל צמצומים,
             –                  והקרבה האלהית היא ממולאה תמיד
   ו        אצילות           הרחבה עליונה למעלה
  א        עשייה             מכל גבולים,
             –                  והיא בהרחבתה הרי היא מעומק חכמתה מוציאה את
          קו המידה        התכנית של קו המדה, והיא מודדת את כל גבול,
             –                  וממילא מובן שהיא בעצמה
   ו        אצילות           רחבה
  א        עשייה             מכל גבול.
             –                  לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד.
             –                  ובהתהלך האדם והגוי
          עשייה             בנתיבות הצדק המעשיים והמחשביים,
  א        עשייה             הממודדים בגבולם,
             –                  יבושר שלום לעלות גם כן אל
ו, ט      אצילות           האצילות הרחבה.
             –                  מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה.

·   שפת כינויים
(יב)     שפת הראי"ה       המחשבה האידיאלית, המחשבה האלהית, המחשבה הרוממה כינוי לאצילות.
           שפת המקובלים  מחשבה כינוי לספירת חכמה.
        כינויי הראי"ה     'המחשבה האידיאלית, הרוממה' |ה|; 'המחשבה האלהית באמת' |ה|.

           שערי אורה           אבל תחילת התפשטות המחשבה וראשית התגלות הסדר הוא הספירה השנייה הנקראת חכמה.
                                       (שער תשיעי, כרך ב, עמ' 83)
           שערי אורה           והספירה הזאת נקראת מחשבה, כלומר נקודה מחשבית שהוא סוד התחלת התפשטות החפץ באצילות הבריאה וההמשכה...
                                       אין כל בריה יכולה להתבונן בסוד עומק המחשבה אלא על ידי הבינה, שהיא בדמיון הדלי שהיא נכנסת לשאוב מעומק באר
                                       המחשבה.
                                       (שער תשיעי, כרך ב, עמ' 9293)

(יג)     שפת הראי"ה       חופש, עולם החירות העליון כינויים לאצילות.
           שפת המקובלים  חירות כינוי לספירת בינה.
        כינויי הראי"ה     'חפשית היא מכל צמצומים' |ה|; 'עולם החרות העליון' |ו|.

           ספר הזוהר           מהו בן חורין, כמה דאת אמר יובל היא קדש תהיה לכם, וכתיב וקראתם דרור בארץ, דהא כל חירו מיובלא קא אתי, בגין כך
                                       בן חורין. ואי תימא בן חורין ולא כתיב בן חירות, הכי הוא ודאי בן חירות מיבעי ליה, אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא, כד
                                       מתחברן יו"ד בה' כדין כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ולא תימא כד מתחברן, אלא מתחברן ודאי, ובגין כך בן חורין
                                       כתיב.
                                       (ח"א צה ע"ב)
           שערי אורה           ולפעמים נקראת הספירה הזאת יובל, וכבר הודענוך כי כל מיני חירות וגאולה תלויה בספירה זו. והטעם, כי כל שבע הספירות
                                       התחתונות לפעמים נמצאה בהם לפי קלקול התחתונים חלילה וחס, והם דמיון הפסקת השפע, כמו שאמר בפסוק, ויקרא י"י
                                       אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'. ולפיכך כשבני אדם חוטאים למטה וספירת הבינ"ה ממעטת מיני ברכותיה כביכול
                                       נמצא בשאר הספירות כמה דרכים עד שמתאספות ומתעלות לספירת הבינ"ה, ונשאר החורבן למטה. אבל כשמתאחזות הספירות
                                       התחתונות בספירת היובל וממשיכות שפע ברכותיה למטה, אזי כל מיני חירות וגאולה נמצאים בכל הספירות, ובכל
                                       המתפרנסים על ידי ספירת המלכות המקבלת שפע הברכה מהם. ודע כי יש זמן שעתיד להיות, שהצדיקים יתעלו עד שיתאחזו
                                       בספירת הבינ"ה שהיא סוד העולם הבא, ואז יצאו לחירות ויהיו נגאלין מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות.
                                       (שער שמיני, כרך ב, עמ' 58)

[דאור ישר ואור חוזר: האצילות העליונה, מרחביה

בכל הפסקאות שהבאנו לעיל ביקש הראי"ה את מרחבי האצילות ודחה מפניהם את מצרי עולמנו. אלא שלא נעלמה מעיניו הידיעה כי אנו חיים ופועלים בעולם מדוד ומוגבל, ועל כן הוא מחייב ומעריך גם את פעולתם של 'ההגיון והשכל האנושי' ושל 'מערכי הלב ההגיוניים' |ו|. משום כך מתאר הראי"ה שתי 'עבודות שכליות', הנעות ופועלות בשני כיוונים שונים. האחת נעה מן האצילות אל עולמנו, והיא מלבישה את 'שפעת רוח הקודש בלבושי ההגיון והשכל האנושי', והשנייה נעה מעולמנו אל האצילות, והיא מעלה את 'מערכי הלב ההגיוניים' אל 'האצילות העליונה של רוח הקודש' |ו|.
ההבחנה בין מרחבי האצילות ובין מצרי עולמנו חוזרת גם בפסקה הבאה. הראי"ה מזהה את 'מערכי הלב ההגיוניים' עם 'החיים הצרים והמצומצמים' שבעולמנו, ואת 'האצילות העליונה של רוח הקודש' עם 'מרחביה, עולם החרות העליון' |ו|.
גם את שתי התנועות הללו נטל הראי"ה מכתבי המקובלים. הלבשתה של 'שפעת רוח הקודש בלבושי ההגיון והשכל האנושי' היא תנועתו של האור הישר, והעלאתם של 'מערכי הלב ההגיוניים' אל 'האצילות העליונה של רוח הקודש' היא תנועתו של האור החוזר. בגלל קוצר המצע לא נוכל להביא פסקאות אלה, והן יובאו במקום אחר.

|ו|   שמונה קבצים, קובץ ה פחג|גאורות הקודש, חכמת הקודש נב


             –                  העבודות השכליות מתחלקות לשתי מערכות כלליות.
             –                  האחת היא פונה להכניס ולהלביש את
          שפע               שפעת רוח הקודש
טו        עשייה             בלבושי ההגיון והשכל האנושי,
             –                  בין כל אותו האוצר הגדול של רוח הקודש וענפיו שיש לנו ע"י קדושת התורה כולה,
             –                  בין מה שהאדם בעצמו, היוצר, משיג בתור התגלות ורוח הקודש, שיעבד את ההתגלות הזאת עצמה
                              בעבודה עיונית.
             –                  אע"פ שלא כל העומק ולא כל הגובה, לא
יד        שפע חיים         כל החיים
          שפע               וכל המקוריות
          שפע               שבשפעת רוח הקודש
             –                  יכול להכנס
טו        עשייה             במסגרת העיבוד ההגיוני,
             –                  מ"מ כמה שיוכל להכנס בתוך אותם הכלים, כמה
             –                  משפע הנשמה העליונה שתוכל להחיות אלה הגופים, הוא
             –                  טוב עליון ועבודה מועלת מאד להרמת הערך של
             –                  כל התוכן האנושי.
             –                  והעבודה השניה, היא להכניס את
טו        עשייה             מערכי הלב ההגיוניים, העושים את דרכם על פי סדרם וטבעם, אל
ט, ד     אצילות           האצילות העליונה של רוח הקודש,
             –                  להוציאם מתוך
  א        עשייה             החיים הצרים והמצומצמים, שהם נתונים בהם,
   ו        אצילות           למרחביה,
  יג      אצילות           לעולם החרות
   ד      אצילות           העליון.

·   שפת כינויים
(יד)     שפת הראי"ה       החיים.
           שפת המקובלים  חיים, שפע החיים שפע החיים הנמשך באצילות, וממנה אל הנבראים.
           כינויי הראי"ה     'כל החיים' |ו|.
            שערי אורה           סוד אות שנייה של שם, והיא סוד ה', היא סוד הבינה הכלולה בלשון ובפה, ובבינה נאחזים כל החיים, וממנה מושכות כל
                                       הספירות שלמטה ממנה חיים.
                                       (שער חמישי, כרך א, עמ' 188)
           שערי אורה           ולפעמים נקראת מידה זו [ספירת יסוד] מקור מים חיים, והטעם לפי שהמים האלה נובעין מעדן העליון, מן המקור הנקרא
                                       אין סוף, אשר מאותו המקור החיים נמשכים לכל חי ונקרא מקור מים חיים.
                                       (שער שני, כרך א, עמ' 96)
           פרדס רמונים       בדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית מן הנקודה הראשונה ועד האחרונה,
                                       וזהו ואתה מחיה את כולם, ופי' רז"ל ואתה מהוה לכולם, וכן פי' ואתה מחיה את כלם, והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היווה
                                       אותם והמציאם מן האין יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים כולם ממנו חיותם, ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא
                                       ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה, והנה מהוה ומחיה הכל ענין אחד להם.
                                       (שער ו, פרק ח)

(טו)    שפת הראי"ה       לבושי ההגיון, העיבוד ההגיוני.
           שפת המקובלים   עולם העשייה העולם הזה.
        כינויי הראי"ה     'לבושי ההגיון והשכל האנושי' |ו|; 'מסגרת העיבוד ההגיוני' |ו|; 'מערכי הלב ההגיוניים, העושים את
                              דרכם על פי סדרם וטבעם' |ו|.

[המרחבי האצילות

למדנו את שפת הכינויים ועל פיה עיינו בפסקאות שכתב בהן הראי"ה על המרחבים, ומצאנו כי קריאתו 'מרחבים, מרחבים איותה נפשי' אל האצילות נתכוונה – היא 'יסוד כל המרחבים' והיא 'נחלה בלי מצרים'. תחילה הבאנו את בקשת הראי"ה כי נפשו שלו תשתחרר מ'מצרים רבים, מגבולים שונים' ותגיע אל 'מרחבים נשאים', אל 'מרחבי אל' ואל 'המרחב האלהי שאין לו קץ ותכלית', שהרי 'אור האצילות הוא חיי רוחי'. מבקשתו האישית של הראי"ה המשכנו אל בקשתו הלאומית – אל תקוותו כי שלושת הכוחות אשר 'מתאבקים כעת במחנינו' יבושרו שלום בעלייתם אל 'האצילות הרחבה', שהיא 'ממולאה תמיד הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים'. בשתי בקשות אלו, האישית והלאומית, שואף הראי"ה אל האצילות ומעדיף את מרחביה על פני עולמנו הצר והמוגבל, אך יחד עם בקשות אלו הוא מכיר גם בבקשה ההפוכה. כשם שעולמנו זקוק לאצילות כך האצילות זקוקה לעולם שלנו, וכשם שצריך להוציא את 'מערכי הלב ההגיוניים' מ'החיים הצרים והמצומצמים' אל 'מרחביה' ואל 'עולם החרות העליון', כך צריך להלביש את 'שפעת רוח הקודש' ב'לבושי ההגיון והשכל האנושי'. בכל אלה מסתכל הראי"ה באצילות ובעולמנו ורואה את התנועה השלמה בשני כיווניה – ממצרי עולמנו אל מרחבי האצילות ומהאצילות העליונה למעלה מכל גבול אל עולמנו המדוד והמוגבל.


קצר המצע מהשתרע, ורק מקצת מדברי הראי"ה על המרחבים ועל המצרים הצגנו הנה. רק מעט מכל הפסקאות, הכינויים והמקורות הנדרשים לסקירה שלמה של דברי הראי"ה בסוגיה זו הבאנו בעמודים אלה, ואת כל אשר החסרנו כאן נשתדל להשלים במקום אחר באריכות ובפרוטרוט.